רש"י על במדבר י״ח:ט׳

רש"י על במדבר י״ח:ח׳ » « רש"י על במדבר י״ח:י׳

1 שפתי חכמים פתח ↗

לאחר הקטרת האשים. כאלו אמר מאחר האש, כלומר מאחר שהוקטרו באש. ואין לפרש מן האש מן הנקטרים באש, שאין הכהנים זוכים מהאימורים שבתוך האש שכבר הוקצו לגבוה, אלא פירושו שאין הכהנים זוכים אלא אחר הקטרת האימורים:

1 מזרחי פתח ↗

מן האש לאחר הקטרת האישים. כאילו אמר מאחר האש כלומ' מאחר שיקטרו באש שאין הכהנים זוכין בהם אלא אחר הקטרת האמורין דמשלחן גבוה קא זכו אבל אין לפרש מאותן הנקטרין באש מפני שהכהנים אינם זוכים מהאימורים שבתוך האש שכבר הוקצו לגבוה:

2 שפתי חכמים פתח ↗

כגון וכו'. לפי שנאמר כאן מקדשי הקדשים, ושלמי יחיד קדשים קלים הם. אבל אין לפרש לכל קרבנם כמשמעו, שהרי מנחתם וחטאתם ואשמם אח"כ כתיב:

2 גור אריה פתח ↗

לכל קרבנם כגון זבחי שלמי צבור. פירוש, שגם הם קדשי קדשים רש"י ויקרא כג, כ, כמו חטאות ויקרא ו, יח ואשמות ויקרא ז, א, ואינם בכלל קדשים קלים רש"י שם. והוסיף הרב הלמ"ד ב'לכל קרבנם', שלא יתכן לפרש 'לרבות זבחי שלמי ציבור' אלא אם נוסף למ"ד, שהרי לא יתכן לפרש "וזה לך מן האש כל קרבנם", שלא היה לו מן האש כל קרבנם, רק הבשר אחר הקטרת האימורים, אלא פירושו "וזה לך מן האש" – לכל קרבנם יהיה לך חלק בו, דהיינו זבחי שלמי צבור. וכן כל הני שאחריו הוסיף הכתוב למ"ד, מפני שפירושו "וזה לך חלק מן הקדשים" – לכל חטאתם ואשמם, בכולם יש לך דבר בהם אחר שקרבו האימורים:

3 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה מנחתם חטאתם ואשמם, כמשמעו. ע"כ. כלום יש אפשרות שלא לבאר כך, ואם כן - מה רש"י מוסיף כאן? פ' קרח תשנ"ח וראה "אמרי שפר" שכיון שבדיבור הקודם ביאר רש"י "כל קרבנם" על קרבן מסוים, לכן יכול המשך הפסוק להתפרש כפשוטו, אבל אם היה מפרש "כל קרבנם" כפשוטו, שהכוונה לכלל קרבנות קדשי קדשים מנחות, חטאות ואשמות היה צריך להדחק בפירוש המשך הפסוק.

4 שפתי חכמים פתח ↗

זה גזל הגר. דילפינן בגז"ש, כתיב התם האשם המושב לה' לכהן, וכתיב הכא אשר ישיבו לי:

4 משכיל לדוד פתח ↗

אשר ישיבו לי זה גזל הגר. הכי תניא בספרי. וקשיא לן דהא בהך קרא לא מיירי אלא בקדשי המקדש וכדמסיים קדש קדשים לך וכו׳ ומה ענין גזל הגר לכאן. והוא אינו אלא ממחנות שבגבולין וליכא ביה שום קדושה. ומה ראו על ככה למדרשיה מאשר יביאו לי. והיותר ק׳ על רש״י ז״ל שהשמיט דברים אחרים שדרשו בספרי מהך קרא דקרובים טפי למשמעות הכתוב ואת זו דרחוקה טובה העתיקה. ותירץ בני חביבי המשכיל יעקב ה״י דרז״ל הוכרחו לזה מכח תיבת ישיבו דמאי השבה שייך והול״ל יביאו. לכך הוכרחו לפ׳ על גזל הגר דכתיב ביה האשם המושב לה׳ לכהן ואע״ג שהוא ממתנות הגבולין ולית בה קדושה. מכל מקו׳ אמרי׳ בגוזל בתרא גזל הגר שהחזירו בלילה לא יצא דאשם קרייה רחמנא וה״נ אמרי׳ התם מה״ט דאין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר והילכך הואיל וקרוייה אשם דמיא לק״ק ושייך שפיר בהך קרא דמיירי בקדשי קדשים. ורש״י ז״ל הביא דרשה זו כדי ליישב מלת ישיבו דקשיתיה ולא מצא ליישבה ע״פ פשוטו אלא דרשה זו אבל שאר הדרשות שאינם מוכרחות בפשט המקרא השמיטם. ונכון הוא:

4 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה אשר ישיבו לי, זה גזל הגר, ע"כ. וקשה לי, כלום גם זה קדשי קדשים הוא, כמו מנחה וחטאת ואשם? פ' קרח תשנ"ח וראה "משכיל לדוד" שמה שהזכירו תשלומי גזילה בין קדשי הקדשים, זה על פי מאמר חז"ל - "גזל הגר שהחזירו בלילה לא יצא", לפי שהכתוב קראו אשם בבא קמא קי ע"א.

1 מן האש. לְאַחַר הַקְטָרַת הָאִשִּׁים:

2 כל קרבנם. כְּגוֹן זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר:

3 מנחתם חטאתם ואשמתם. כְּמַשְׁמָעוֹ:

4 אשר ישיבו לי. זֶה גֶּזֶל הַגֵּר שם; זבחים מ"ד:

1 גור אריה פתח ↗

לאחר הקטרת האישים. שאין לפרש כמשמעו – שנתן לכהנים מן האש, שכל דבר שעולה על האש הוא כליל, ואין לכהנים חלק בהם, ולא יתכן לפרש אלא לאחר הקטרת האישים:

2 מזרחי פתח ↗

לכל קרבנם כגון זבחי שלמי צבור מנחת חטאתם ואשמם כמשמעו. אבל בספרי דרשו רז"ל לדברים אחרים כדלעיל ומפני שהם רחוקים מפשוטו של מקרא לא רצה הרב לפרש אותם אלא על פי פשוטו של מקרא ואמר לכל קרבנם כגון זבחי שלמי צבור אע"פ שאין זה מובן ממשמעו' קרבנם מפני שמאח' שהנאכלי' לכהנים אינן רק המנחה והחטאת והאשם וזבחי שלמי צבור והמנחה והחטאת והאשם הם מנחתם וחטאתם ואשמם האמורים בפרשה נשאר קרבנם בעבור זבחי שלמי צבור לבדם והוסיף למ"ד במלת כל קרבנם וכתיב לכל קרבנם מפני שהנאכל מזבחי שלמי צבור הוא הבשר לבדו ולא האמורים ומכל קרבנם בלא למ"ד משמע שהנאכלים האמורים עם הבשר עד שמזה הטעם עצמו נכתבו כל הבאים אחר מלת קרבנם עם למ"ד לכל מנחתם ולכל חטאת' ולכל אשמם מפני שבכל אחד מהם יש לכהנים חלק בם ולא בכללם הם שירי המנחה אחר הקטר' האמורי':

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה כל קרבנם, כגון זבחי שלמי ציבור. ע"כ. ולא כל זבחי שלמים, כי רק שלמי ציבור הם קדשי קדשים. פ' קרח תשמ"ט

4 ברטנורא על התורה פתח ↗

אשר ישיבו לי זה גזל הגר וכו' קשה מנא לו י"ל מדכתי' ביה האשם המושב לה' ואין לפרש אשר ישיבו מוסב למעלה על מנחתם חטאתם אשמם שאין נופל בהם לשון השבה והל"ל אשר יתנו או אשר יקריבו לכך פי' אשר ישיבו זה גזל הגר שנופל בו לשון השבה כד"א והשיב את הגזלה אשר גזל:

4 רש"י על במדבר פתח ↗

ואני הנה נתתי לך. בְּשִׂמְחָה, לְשׁוֹן שִׂמְחָה הוּא זֶה, כְּמוֹ "הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" שמות ד'; מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּתַן שָׂדֶה לְאוֹהֲבוֹ, וְלֹא כָתַב וְלֹא חָתַם וְלֹא הֶעֱלָה בְעַרְכָּאִין, בָּא אֶחָד וְעִרְעֵר עַל הַשָּׂדֶה, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה יָבֹא וִיעַרְעֵר לְנֶגְדְּךָ, הֲרֵינִי כוֹתֵב וְחוֹתֵם לְךָ וּמַעֲלֶה בְעַרְכָּאִין, אַף כָּאן, לְפִי שֶׁבָּא קֹרַח וְעִרְעֵר כְּנֶגֶד אַהֲרֹן עַל הַכְּהֻנָּה, בָּא הַכָּתוּב וְנָתַן לוֹ כ"ד מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה בִּבְרִית מֶלַח עוֹלָם, וְלְכָךְ נִסְמְכָה פָרָשָׁה זוֹ לְכָאן ספרי:

רש"י על במדבר י״ח:ח׳ » « רש"י על במדבר י״ח:י׳